על הפרויקט

שורות שורות של אותיות לבנות מסודרות על רקע שחור. אך די בהפסקת חשמל או בטריה נגמרת והאותיות הללו יבלעו כולן בחשכת המסך. כל עוד אתם ממשיכים לקרוא יש המשכיות אבל יש גם מתח. התאורה, הראייה והאותיות המרצדות תלויות על בלימה, למעשה, תמיד על סף החשיכה. תקוותי היא שגם אם ייפול דבר (ומתח), ולפתע נצלול אל חשיכה מוחלטת, תוכלו לחוות אותה באופנים חדשים ואולי אפילו בתור הזמנה והזדמנות יוצאת דופן.

הפרויקט הזה התחיל מתוך המשיכה האישית שלי אל החושך, החיבה שלי להישיר מבט אל חשיכה עמוקה, תחושת הרוגע והחיים שפעולה זו מעניקה לי. יחד עם זאת, בפעם האחת והיחידה שבה נכנסתי למערות שבהן שרר חושך מוחלט באמת, הפחד שעלה בי הפתיע אותי בעוצמותיו המשַתקות; התרחישים האימתניים שראיתי בעיני רוחי בתוך אותו חושך מוחלט היו מוחשיים ביותר, וכל גופי נערך להתגונן מפניהם כדבר נוכח ואמיתי. בשני המצבים, המרגיע כמו גם המאיים הייתי, בין היתר, צופה.

בפרויקט הזה, אשר התחיל כהדרכה אישית בליוויו של ד"ר דיאגו רוטמן במסגרת לימודי בחוג ללימודי התאטרון באוניברסיטה העברית, ראיתי הזדמנות להביא את התחושות האלו, לבחור לחקור, ללמוד ובעיקר לשאול על הפוטנציאלים הפרפורמטיביים והאחרים של החשיכה.

חשוב לי לגעת בכך שבפרויקט זה איני מבקשת לחקור את החושך כמטאפורה אלא לעסוק בחשיכה המוחלטת כנוכחות וכחוויה חושית, כהוויה וכריבוי פוטנציאלים להתרחשות נחווית וחיה. ניגשתי לחקור אירועים, יצירות, אמנים ואמניות אשר עובדים עם החושך כחומר, כמצב, כאפקט, כפוטנציאל לפעולה ולעתים, כפי שחלקם מעידים, כמדיום בפני עצמו.

עד מהרה צפה סוגיה נוספת - המידה שבה השפה, ובפרט השפה המחקרית, נושאת (ומשמרת) קונוטציות של תרבות המערב לגבי המטען הסימבולי של אור ושל החושך כניגוד שלו. כשעסקינן בכוח והפוטנציאל של החשיכה המוחשית, ועם הנסיון לפרקה מנשקה המטאפורי, סוגיה זו מתבקשת אף היא לעלות לדיון. השפה המדעית המבקשת "לשפוך אור" ולנסח "טיעון בהיר" לא מקבלת אליה בקלות שיח מעורפל או חשוך, כפי שיידון בהרחבה בפרק הסיכום עכשיו הכול לא ברור. בפרויקט זה, אם כן, שאיפתי היא בעיקר להציף נושאים, אפשרויות ושאלות יותר מאשר להציג ממצאים, ראיות או מסקנות.

האם לחשיכה יש ממד חושי ייחודי ומהו האפקט שלו על הנפש?

מהו הפונטציאל של החושך כמדיום לפעולה, הן כשאנו לבדנו והן כשאנו חווים את החשיכה המוחלטת עם אנשים נוספים, נשים נוספות, זרים?

מהם הפוטנציאלים של החשיכה המוחלטת במופע החי שבו הראייה היא מרכיב מרכזי במסורת המופע המערבית?

האם ייתכן שהחשיכה היא זו שמופיעה, זו שפועלת פעולה – "פועלת עלינו" - או אולי זו המחוללת פעולה שאליה היא מזמינה אותנו להצטרף?

לשם כך, איעזר במספר חוקרי תאטרון ופרפורמנס אך ראשית-כל אנסה לייצר תשתית לדיון ובה להעלות סוגיות הנוגעות לעצם הימצאוּתו של האדם בחשיכה המוחלטת, עוד לפני שאבחן את תפקידה בתאטרון המסורתי והעכשווי. תשתית זו תעלה סוגיות הנוגעות בחשיכה מתוך דיון בחקר הפיזיולוגיה, הסוציולוגיה, הפילוסופיה של החושים, הגיאוגרפיה וכמובן סוגיות תרבותיות.

"We see in the dark but not what we generally wish to see
or in the manner we generally wish to see."[1]

 

טוען הפילוסוף רוי סורנסן (Sorensen), המקשר אותנו לאחת מהנחות היסוד שיבססו את הדיון בעבודה זו – כי חשיכה מוחלטת איננה עוורון או אבדן של חוש הראייה, אלא מצב סיפּי של ראייה. אמירתו של סורנסן מתקשרת גם לַמּידה שבה החשיכה קשורה באופן בלתי נפרד לציפייה שלנו; את מה (ואיך) אנו מצפים לראות. מוסכמות, ציפיות וקונוטציות תרבותיות הנקשרות בחשיכה המוחלטת מהוות חלק בלתי נפרד מן האופן שבו יחוו ויתפרשו כל אלה גם במסגרת מופע.

אם כן, מהם הפוטנציאלים של החשיכה הנחווית במרחב הציבורי אך האינטימי של "מופע"?

חלק הארי של הפרויקט יוקדש לשבעה דיונים חשוכים בעקבות שאלה זו, הנסובים סביב עבודותיהם של אמניות ואמנים עכשוויים אשר יוצרים עם ובתוך חשיכה מוחלטת כאלמנט מרכזי בעשייתן/ם.

בפרקי המעטפת יוצגו רקע תרבותי ופילוסופי לדיון בחשיכה, רקע היסטורי על התמורות שחלו בתפקידו של החושך בתאטרון המערבי שיעסוק בהשתנות ובהיווצרות המוסכמות הנוגעות להחשכת האולם, וכן בתפנית שהביאה לחשיבה אסתטית ודרמטורגית של החשיכה. מספר סוגיות יסוד שיהוו קרקע לדיונים השונים יוצגו בטקסט חשיכה מוחלטת במופע עכשווי. כל פרטי היצירות המוזכרות בפרויקט וכן כל המקורות והקישורים שבהם נעזרתי בעת המחקר מופיעים ברשימת הביבליוגרפיה, להמשך עיון.

 

ברצוני לומר תודה מקרב לב לד"ר דיאגו רוטמן על ליווי הפרויקט, שנעשה תמיד בחשיבה מעמיקה ומתחדשת, באתגור ובקשב, במוכנות אמיתית לבחון מוסכמות ולצעוד בחושך בעניין רב. תודה על המסירות והאמון שאפשרו לי ליצור מרחב אקספרימנטלי ואישי במסגרת הלימודים.

 

                                                                                         בברכת שוטטות מהנה,
                                                                                                                      אודיאה 

 

___________________________

[1] Roy Sorensen, "We See in the Dark," NO^UUS 38:3 (2004) 457
 

פרויקט זה נעשה במסגרת "הדרכה אישית", החוג ללימודי התאטרון, המכון לאמנויות, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"פ-תשפ"א.