Extant Collective

est. 1997

Extant הוא קוקלקטיב אמנים בריטי (Performing Art Company) אשר נוסד בשנת 1997 ומורכב מיוצרות ויוצרים עיוורים ומאותגרי ראייה. עם השנים התמחו ביצירת חוויות אמנותיות משותפות לקהל המשלב רואים ומאותגרי-ראייה ובשיתופי פעולה שונים.

כך הם כותבים על עצמם באתר הקולקטיב, ועל הבחירה בשם Extant – שפירושו: "קיים, מצוי, שורד":

"Extant is the opposite of extinct. Formed in 1997 Extant was the inspired name chosen by a group of professional visually impaired artists, for the emergence of a new dynamic space, intended to redress our invisibility as artists and explore new creative territories."

במסגרת שיח וחקירת פרפורמנס של מוגבלויות, מצהירים חברי הקולקטיב על בחירה מודעת בעבודה עם חשיכה מוחלטת מתוך אמונה בפוטנציאל האדיר של החשיכה לעיסוק בסוגיות של זהות, יצירתיות והעצמה, במיוחד בנוגע לאוכלוסיות בעלות מוגבלויות שונות, וליחס כלפי אותן אוכלוסיות.[1] ליצירותיהם מימד הומוריסטי ולעתים אף סאטירי וגרוטסקי. כך, גם יצירותיהם שמכילות ביקורת חברתית נוקבת ובועטת, משלבות תמיד אלמנטים בידוריים של הנאה והומור כפרקטיקה מרכזית. דוגמה מובהקת לכך היא יצירתם Effing & Blinding Cabaret משנת 2007 אשר הוצגה לסועדי המסעדה הלונדונית (שהיא חלק מרשת המסעדות החשוכות) Dans Le Noir, שבהן הסועדים אוכלים ושותים בחשיכה מוחלטת.

היצירה ששמה הוא (בתרגום חופשי) "קברט ההשתגלות וההתעוורות" הורכבה כסדרת מערכונים בעלי אופי קברטי-הומוריסטי, כאשר הפרפורמרים מסתובבים, שרים ומשחקים לא על במה כלשהי, אלא מסביב ובינות הסועדים במסעדה החשוכה.

 

מערכון אחד אשר נקרא סוכנת הנדל"ן הציג את סיפורה של סוכנת נדל"ן המגיעה לבצע הערכה באחד מנכסי החברה שבה היא עובדת. כשהיא מגיעה לנכס היא פוגשת בבעלת הדירה, אישה טרודה וחסרת מנוחה. עם הסתובבותה בנכס מסתבר לה כי הסיבה לחוסר השקט של הדיירת הוא כי זה עתה פוטרה מעבודה כמכשפת נחשים, ולא זו בלבד אלא שאחד הנחשים השתחרר ומסתובב כעת חופשי ברחבי הדירה. בלווית שירים הומוריסטיים ושלל אפקטים חושיים, הקהל שומע ומבין כי הסוכנת נבלעת על ידי הנחש "לנגד עיניהם", ובתום היצירה אף מושלכים לעבר הקהל שלל נחשי גומי ופלסטיק. מערכון אחר, הופך את חלל המסעדה למעבורת חלל עתידנית תיירותית שאותה מטיס סטיבן הוקינג לתוך חור שחור, וככל שמתקדמת הטיסה, כך הולכות ומתגלות כוונותיו הזדוניות.[2]

חשוב לי לציין כי מתוך היצירות הרבות שקראתי אודותיהן, השימוש שעושים חברי הקולקטיב Extant בהומור בחשיכה הוא נדיר ובולט בייחודיותו. מריה אושודי (Oshodi) ואמיליה קאוואלו (Cavallo), מחברות הקולקטיב, מתייחסות לכך בהדגשתן כי פורמט הקברט, שהוא משחקי ומייצר הנאה ותחושה של כיף מאפשר להם כקולקטיב לגעת בסוגיות פוליטיות וביקורתיות מבלי שהדבר ייתפס כדידקטי או מוסרני.[3]

מתוך העבודה עם החשיכה המוחלטת לאורך השנים, מציינות חברות הקולקטיב מספר מסקנות שאותן אספו לגבי הפוטנציאל החוויתי, הפרפורמטיבי, והפוליטי של החשיכה המוחלטת:

  1. מופע חשוך מאפשר ליוצרים לעבור בין מקומות וזמנים של ההתרחשות הבימתית כמעט ללא שימוש בעזרי ייצוג למיניהם.
     

  2. קהל מסיר עכבות בחשיכה. אנשים ונשים משתתפים ועונים ביתר קלות, שרים ולעתים אף צועקים, כאשר נדמה שמעטה האנונימיות שמספקת החשיכה מסייע בכך.
     

  3. סאונד מוקלט יכול לייצר אוירה חיה לחלוטין בחשיכה. כמו כן, יכול הסאונד לשנות לחלוטין את תפיסת החלל החשוך, להרחיב ולצמצם אותו בצורה אפקטיבית ביותר.
     

  4. עבודה מרחבית שבה הפרפורמרים מקיפים ומסתובבים בין יושבי הקהל מאפשרת לחוויה חושית וחומרית, להווצרות קרבה גופנית ואינראקטיביות שלא היתה יכולה להתקיים באותה הצורה בסביבה שבה כולם נצפים ונראים. מה גם שהחשיכה מאפשרת עבודה נרחבת עם "אלמנט ההפתעה" המופע, על שלל מישוריו.[4]

 

אתר הקולקטיב:

Home - EXTANT

 

הקלטה של היצירה The Effing and Blinding Cabaret בקישור הבא:

https://extant.org.uk/wp-content/uploads/2020/08/berlin-cabaret.mp3

 

___________________________

[1] Amellia Cavallo & Maria Oshodi, "Staeing at Blindness: Pitch Black Theatre and Disability-led performance," in Theatre in the Dark: Shadow, Gloom and Blackout in Contemporary Theatre, Adam Alston & Martin Welton (eds.) (London: Bloomsbury, 2017) 169

[2] Ibid, 170-171.

[3] Ibid, 173.

[4]  Ibid, 171-172.