"על הפרויקט: "חקירה בחושך
"על הפרויקט: "חקירה בחושך
ערעור על משטר הראייה
ערעור על משטר הראייה
חקירה בחושך
אודיאה גבאי
על הפוטנציאל הפרפורמטיבי, החברתי, המוסרי והרדיקלי של החשיכה המוחלטת
בתאטרון ובמופע עכשווי
The True History of the Tragic Life and Triumphant Death of Julia Pastrana, the Ugliest Woman in the World
Written by: Shaun Prendergast (1998)
מחזה שנכתב בשנת 1998 על-ידי של שון פרנדרגסט (Prendergast) שחקן ומחזאי בריטי. לראשונה הוצג המחזה בתיאטרון הBAC הלונדוני בעונה בניהולו האמנותי של טום מוריס (Morris). הפקה נוספות שלו הועלתה בשנת 2003 בבימויה של קת'לין אנדרסון קולברו (Anderson Culebro) ובהשתתפות קולקטיב Amphibian Stage Productions בעיר פורת' שבמדינת טקסס, ארה"ב. הלהקה והבמאית העלו הפקה מחודשת שלו בשנת בשנת 2012. [1] המחזה מתחקה אחר הביוגרפיה המורכבת והטעונה של אישה מקסיקנית בשם ג'וליה פסטרנה (1834-1860) אישה שלא שפר לה גורלה, גם שנים רבות לאחר מותה.
פסטרנה נולדה עם פגמים גנטים שגרמו לה לשֹיעור גוף מועצם ולעיבוי החניכיים והשפתיים. פסטרנה נרכשה, נסחרה והוצגה בירידי ראווה וקרקס ובמופעי "פריק שואו" למיניהם לאורך כל חייה הקצרים, בעיקר ע"י הכרוז והאמרגן תיאודור לנט (Lent). בגין גופה החריג הוצגה פסטרנה יחד עם רבות ורבים אחרים כחלק מירידים וקרקסים ברחבי אירופה וצפון אמריקה, ודבקו בה כינויים כמו "אשת הקוף" (Ape Lady) ו"האישה המכוערת בעולם". את הזמנים שבהם לא הוצגה לראוות הקהל, נאלצה פסטרנה להעביר בהסתר באוהל, לרוב בחשיכה, על מנת "לשמור על ערכה", כלומר שלא ייהרס אפקט הגילוי של הקהל.
גורלה הטרגי לא נעצר כאן. בנסיבות שאופיין לא לחלוטין ברור, החליט לנט, שהיה האמרגן שלה, לשאת את פסטרנה לאישה, וזו עד מהרה נהייתה הרה. תינוקם המשותף, אשר נולד אף הוא עם אותם פגמים גנטיים מולדים כשל אמו, לא הצליח לשרוד ונפטר כשלושה ימים לאחר הלידה. פסטרנה נפטרה אף היא כחמישה ימים אחריו. לאחר מותה, החליט לנט להמשיך ולהסתובב בעולם עם גופתה של פסטרנה וגופתו של התינוק, אשר הוצגו בארון זכוכית, אף הם בירידים וקרקסים למיניהם. גופותיהם המשיכו להיסחר ולהיות מוצגות בתערוכות וירידים ברחבי העולם יותר ממאה שנים, עד שנת 1972.[2]
מה שגרם, בסופו של דבר, להפסקת מסע תצוגת הגופות היו חוקים שחוקקו במדינות נורווגיה ושוודיה בשנת 1973 ואשר אסרו על תצוגות ראווה של גופות אדם. שרידי גופותיהם נשדדו והושחתו, ומה שנותר מהן הועבר לשימור בארכיון מחלקת האנטומיה של אוניברסיטת אוסלו.[3]
מחקרים ויצירות רבות נכתבו בעקבות גורלה הטרגי של פסטרנה, בביקורת על המנגנונים החברתיים שאיפשרו את היתכנותו. המחזה שכתב פרנדרגסט בעקבות סיפור חייה הופיע במקומות רבים ומגוונים ברחבי העולם ובהוראות הבימוי מדגיש פרנדרגסט במפורש, כי על המחזה להתרחש בחשיכה מוחלטת וגמורה לכל אורכו.[4] בכך, מציב המחזאי התנגדות לייצוג הראווה של גופה של פסטרנה, מזמין את הצופים להיחשף אמנם אל סיפורה אך בנוכחותם בחושך המוחלט לסרב ולהתנגד למאורע שבו המבט שלהם מחפצן ומשפיל גוף אחר. עוד על האספקט החתרני של היצירה ראו במסגרת הדיון ערעור על משטר הראווה והייצוג.
להפקה שביימה קת'לין אנדרסון קולברו היתה לא רק הצלחה אדירה ופוטנציאל לערעור על מוסכמות ראווה, אלא השפעה אתית-פוליטית נרחבת. הפקתה זו סיפקה מומנטום וזרז, הציתה קמפיין פוליטי בתמיכתם של שגרירות מקסיקו בנורווגיה אשר דרש להשיב את שרידי הגופות לעיר מולדתה של פסטרנה במקסיקו. הקמפיין הצליח ושרידי גופותיהם של פסטרנה וכן של תינוקה הובאו לקבורה מכובדת בסינלואה (Sinaloa), עיירת הולדתה במקסיקו.[5]
דמות מפתח בקמפיין היתה אחותה של הבמאית, לורה אנדרסון ברבטה (Anderson Barbata) אשר פיתחה אף היא מופע יחיד, שבו היא מספרת את סיפור השבת הגופות והצלחת הקמפיין.
קישור לכתבה על המחזה וכן על הקמפיין הפוליטי (2019):
קישור לכתבה על אנדרסון ברבטה ויותר בפירוט על הקמפיין עצמו:
מידע נוסף על שון פרנדרגסט:
https://www.imdb.com/name/nm0695970/bio?ref_=nm_ov_bio_sm
https://en.wikipedia.org/wiki/Shaun_Prendergast
__________________________
[1] Liam Jarvis, "Creating in the Dark: Conceptualizing Different Darknesses in Contemporary Theatre Practice," in Theatre in the Dark: Shadow, Gloom and Blackout in Contemporary Theatre, Adam Alston & Martin Welton (eds.) (London: Bloomsbury, 2017) 97.
[2] Ibid, 97-98.
[3] Ibid, 98.
[4] Ibid, Ibid.
[5] Ibid, 101.