Lecture Notes on a Death Scene

Analogue Company (2009)  

​

היצירה Lecture Notes on a Death Scene  נוצרה על-ידי קולקטיב האמנים Analogue  והיא יצירה לצופה-חווה יחיד, אשר אורכה כחצי שעה והיא נערכת באולם תיאטרון מוחשך לחלוטין עם הבלחות מראות קצרים ומתעתעים. כפי שמציין ליאם ג'ארוויס (Jarvis), אחד מחברי הקולקטיב, היצירה פותחה לראשונה במסגרת תכנית שהות-אמנים (residency) עם סטודנטים לתואר שני בלימודי התאטרון באקדמיה הבריטית Central School of Speech and Drama, אשר התקיימה בשנת 2009 וארכה כשבוע. בהמשך, מציין ג'ארוויס, קיבל הקולקטיב תמיכה ממשרד התרבות הבריטי ויכל להרחיב את היקף העבודה ואף לצאת לסיבוב הופעות ברחבי בריטניה בשנים 2010-2011.[1]

​

העבודה עוסקת באפשרויות הטרנספורמטיביות של החשיכה על חווית העצמי, ובפוטנציאל של החשיכה לייצר סופרפוזיציה קוונטית - חוויה של מספר אפשרויות/צירי זמן/גרסאות של עצמי המתקיימים וחיים במקביל. ההשראה הראשונית ליצירה זו, כך לפי ג'ארוויס, נבעה מתוך חוויה אישית שלו, בתאטרון ריק וחשוך שבה טעה לחשוב את השתקפותו במראה רחוקה לפולש הנמצא איתו בחלל החדר. בהמשך פיתחו חברי הקולקטיב את היצירה גם בהשראת סיפורו של חורחה לואיס בורחס, גן השבילים המתפצלים (1941), וכן בעקבות תיאוריות פיזיקה קוונטית, ומודל "החתול של שרדינגר". על כך בהרחבה בדיון הכול אפשרי.

​

טרם כניסתם לחלל המופע, מקבל כל אחד ואחת מהמשתתפים סווטשירט כחול אשר לו כובע קפוצ'ון. מי שהגיע תורה להכנס לובשת אותו ונכנסת לחלל החשוך, צועדת בעקבות קו לבן על הרצפה המוביל אל כסא עור במרכז החלל, אשר מואר במנורת שולחן קטנה. המשתתפת מתבקשת להרים את ידה כדי לסמן לפרפורמרים שהיא מוכנה להתחלת המופע, ומופעל קובץ MP3, שבו נשמע קולו של מרצה לפילוסופיה המספר על סיפורו של בורחס, גן השבילים המתפצלים ועל תיאוריות קוונטיות של ריבוי צירי-זמן וריבוי-עולמות. תוך כדי שהוא מרצה, ניתן לשמוע ברעשי הרקע כיצד המרצה עורם את הכסאות בכיתה שבה הוא נמצא, כמו ריטואל שלאחר שיעור, אוסף את חפציו ומכבה את האור. ברגע בו הוא נשמע מכבה את האור, נכבית המנורה הקטנה שלצד הצופה והיא שרויה כעת בחשיכה מוחלטת. המרצה מספר לצופה שהיא איננה לבדה בחלל, אלא שישנו פולש באודיטוריום, הצופה בה. המרצה מציין כי הפולשת היא היא עצמה ומתחיל להציג לה סדרה של שאלות היפותטיות, דוגמת "מה היה קורה אם היית קמה והולכת עכשיו?" או מה היה קורה אם במקום להגיד כן היית אומרת לא?" תוך כדי שהוא מציג את השאלות נעשה שימוש במערכת מראות ובפרפורמרים הלבושים גם הם בקפוצ'ון כחול, מוארים בקושי, ומציגים תרחישים שונים בחלל החשוך, כמו מציגים תרחישים אחרים אפשריים של עצמה.[2]

​

קישור לכתבה על היצירה, הכוללת גם תיאור חווית הצפייה של הכותבת (2011):

http://exeuntmagazine.com/reviews/lecture-notes-on-a-death-scene/

​

עוד על קולקטיב Analogue, ניתן לקרוא בדף הלינקדין של הקולקטיב:

https://www.linkedin.com/company/analogue-theatre-company

**שימו לב – דף הלינקדין מפנה לאתר אשר כפי הנראה נפרץ. שלחתי מייל בנושא לליאם ג'ארוויס ואני עדיין ממתינה לתשובה.

​

כתבה על קולקטיב Analogue בעיתון  (2011) The Guardian:

https://www.theguardian.com/stage/2011/feb/13/new-british-theatre-companies

 

​

________________________________

[1]Liam Jarvis, "Creating in the Dark: Conceptualizing Different Darknesses in Contemporary Theatre Practice" in Theatre in the Dark: Shadow, Gloom and Blackout in Contemporary Theatre. Adam Alston & Martin Welton (eds.) (London: Bloomsbury, 2017) 102-104.

[2]Ibid, 105-106.