Mr. Burns - A Post Electric Play

                                              Written by: Anne Washborn   (2012)

                                                                     

Mr. Burns: A Post Electric Play הוא מחזה שנכתב ע"י המחזאית האמריקאית Anne Washborn והועלה לראשונה בארה"ב בשנת 2012 ע"י שחקני וולי ממות' (Wooly Mammoth) בבימויו של סטיב קוסון (Cosson). המחזה מתאר תרחיש אפוקליפטי-עתידני שבו באמריקה אין עוד חשמל, ומגולל את קורותיהם של חבורת ניצולים זרים זה לזה, אשר מתקרבים ומתלכדים סביב העלאת זכרונות קולקטיבית, כשהם מנסים לשחזר פרק מסוים של סדרת הפולחן האמריקאית "משפחת סימפסון". המחזה כולו מלא בהתיחסויות לסדרה, החל בעיצוב הלוקיישנים וכלה בשמו, אשר מאזכר אף הוא דמות בסדרה. המחזה עשיר בדינמיקות ואזכורים עוקצניים וכן קומיים ומרגשים ומכיל רגעי גרוטסקה וכן מעין "מקהלה הומרית" יוונית בגרסה הסימפסונית.[1]

על אף שהמחזה אינו מתרחש בחשיכה מוחלטת אלא רק בסביבה מואפלת חלקית ובעוד שהפן הויזואלי הוא מרכזי בו ביותר, המחזה מסתיים כאשר נחשפת דמותו של מר ברנז (Mr. Burns) כשהוא מפדל בפנאטיות. בעודו נאבק בגופו היגע, האורות המעטים באולם נחלשים עד שבעת שהוא כושל נכבה האור והקהל שרוי בחשיכה מוחלטת. לענייננו, מציין ליאם ג'ארוויס כי הוראות בימוי אלו במחזהה של וושבורן, כמו "מלהקות" את החשיכה בתפקיד כפול. מחד, זוהי חשיכה דיאגטית, חשיכה בעולם הבדיוני, כלומר חשיכה שהיא ייצוג של חשיכה אחרת. יחד עם זאת החשיכה, היא תמיד גם החשיכה עצמה, שאינה מיוצגת. וכך, החשיכה בתום המחזה היא גם חשיכה בעולם הבדיוני וגם במציאות שאינה בדיונית, הסיגנָל התרבותי המוחשי לסימון סוף המחזה. בכך וברגע המרובד הזה, מרמזת וושבורן על אפשרות של איחוד בין שני הרבדים, הבדיוני והיומיומי-מציאותי. רגע זה, טוען ג'ארוויס, הוא אפקטיבי מאוד לעיסוק המחזה בקשר שבין תאורה וחשמל לבין כוח עבודה. [2]

עוד על כך בהרחבה בדיון ערעור על משטר הראווה והייצוג.

עיסוק דומה ניתן לראות ביצירה Cheese מאת ניקי שרייבר (Schreiber) ובבימוי קולקטיב fanSHEN משנת 2014.

 

עוד על הכוח של החשיכה בהעלאה למודעות של נושאים חברתיים ופוליטיים ראו בדיון חשיכה ככוח פוליטי-חברתי.

קישור לראיון מצולם עם אן וושבורן, המחזאית:

https://www.youtube.com/watch?v=dR01Ez6kFZw

תיעוד וידאו של קטע מהמחזה בביצוע תיאטרון "New Horizons":

https://nyti.ms/2on33nN
 

קישור לכתבה מעיתון ה"ניו יורק טיימס" על הפקה נוספת של המחזה משנת 2013 (כוללת גם קטעי וידאו):

https://www.nytimes.com/2013/09/16/theater/reviews/mr-burns-a-post-electric-play-at-playwrights-horizons.html

מידע נוסף על וולי ממות' (Wooly Mammoth):

https://www.woollymammoth.net/connectivity/about

https://en.wikipedia.org/wiki/Woolly_Mammoth_Theatre_Company#2014%E2%80%9315

 

*באתר Youtube קיימות גרסאות רבות מהפקות שונות של המחזה, הפקות מקצועיות בשלמותן וכן הפקות סטודנטים ובתי ספר. הגרסאות רבות מכדי שאשים קישורים לכולן, אך מומלץ לחפש.

__________________________

[1] Liam Jarvis, "Creating in the Dark: Conceptualizing Different Darknesses in Contemporary Theatre Practice," in Theatre in the Dark: Shadow, Gloom and Blackout in Contemporary Theatre. Adam Alston & Martin Welton (eds.) (London: Bloomsbury, 2017) 94.

[2]Ibid, 95.